<h1>תשובת רבינו יעקב ב"ר משה מבניולש</h1>
<h2>דף לח:</h2>
אמר יעקב ב"ר משה, הנה קצת חבירינו משיל"ה חלקו (אתי) [עלי] בענין מי שהתחיל להתפלל קודם שליח צבור. ויאמרו כי בהיות שליח צבור [מגיע] לקדוש או לענות קדיש, אסור ליחיד המתפלל אפילו לשתוק ולשמוע מה ששליח צבור אומר מקדושה או קדיש. והביאו ראיה ממימרא דשומע כעונה. ויאמרו כי אחר ששומע כעונה אסור למתפלל לענות קדושה או קדיש. כי יהיה הפסק. גם כן אסור ליחיד לשמוע ולשתוק כלל. כי השתיקה והשמיעה היתה להם להפסק לפי כונתם. והביאו ראיה מפסק הר"ם שפסק פרק עשירי מהלכות תפלה [הט"ז] זה לשונו: ואם התחיל המתפלל קודם שליח צבור והגיע שליח צבור לקדושה לא יפסיק ולא יענה קדושה עמהם. וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבא מברך והוא באמצע תפלה וכו', ויאמרו כי מלות "לא יפסיק" ענין אחד "ולא יענה קדושה" ענין שני. שלשון "לא יפסיק" יורה על השתיקה והשמיעה, וגם לא יענה קדושה. זה דעת החולקים. וביארו דעת הר"ם לרצונם. ודעתי לא כן ידמה, ולבבי לא כן יחשוב כאשר חשבו, כפי מה שאבאר. דע שזה המתפלל בצבור והוא באמצע תפלתו והגיע שליח צבור לקדוש או לקדיש, יחוייב לשתוק ולשמוע מה ששליח צבור אומר. ובלבד שלא יענה. כי הענייה הוא ההפסק הנאמר בהלכה. אולם אביא בראשונה לשון הגמרא הנאמר עליו שומע כעונה, למען ירוץ הקורא בו, ולהיות האמתות מושקפות ממנו למשכילים. גרסינן בסוכה פרק לולב הגזול, אמר רבא הלכתא גברתא איכא למגמר ממנהגא דהלילא. הוא אומר הללויה והם אומרים הללויה [וכו']. הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם י"י, מכאן ששומע כעונה. בעו מיניה מר' חייא בר אבא שמע ולא ענה מהו. אמר להו חכמייא וספרייא ודרשייא ורישי עמא אמרי שמע ולא ענה יצא. איתמר נמי מנין לשומע כעונה שנאמר [מ"ב כ"ב] את הדברים האלה אשר קרא יאשיהו, וכי יאשיהו קראן והלא שפן קראן, דכתיב ויקרא שפן את הדברים האלה לפני המלך, אלא מכאן ששומע כעונה. עד כאן. והנה פירש הרב רבינו שלמה בביאורו למסכת סוכה בפרק הרשום המימרא, זה לשונו. הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם י"י מכאן לשומע כעונה, דבברוך הבא סומכין עליו ואין עונין לא התיבות בעצמן ולא הללויה. מכאן נלמוד למי שאינו יודע לקרות ולא לענות, אם שמע וכיון לבו לשמוע, אע"פ שלא ענה, יצא. וכן למתפללין בצבור ושליח צבור אומר קדוש או יהא שמיה רבא מברך ישתוקו מתפלתן וישמעו והרי הן כעונין. וכשיגמור קדוש יחזרו לתפלתן. וכן יסד רבינו יהודאי גאון ז"ל בהלכות גדולות וכו'. עד כאן לשון הרב רבינו שלמה שם. הנה בירר הרב רבינו שלמה דעתו שמחוייב לשתוק ולשמוע קדושה או קדיש למי שהוא באמצע תפלתו, ובלבד שלא יענה. והנה הר"ם מקוצי בספר המצות שלו במצות תפלה [כתב] זה לשונו הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין בלחש, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש יתפלל, ואם לאו אל יתפלל עד שיתחיל שליח צבור תפלתו בקול רם, ויתפלל עמו עד קדוש. ואם התחיל להתפלל קודם שליח צבור, והגיע שליח צבור לקדוש, כתוב בהלכות גדולות דנהגי רבנן דשתקי ולא ענו. והאמת כי רבינו יצחק [בעל התוספות] חולק על זה. דמאחר ששומע כעונה, אם כן חשוב הפסק, ואין לו לשתוק. ואומר רבינו יעקב, אם התחיל להתפלל קודם שליח צבור והגיע שליח צבור לקדושה לא יפסיק לענות קדושה ולא אמן. עכ"ל הר"ם דקוצי. והנה אלה האצילים אשר חלקו עלי בתחלה, כבר קראתי להם זה, וביארתי להם כפי דעתי לשון הרמב"ם ז"ל על זה, כי באומרו "לא יפסיק ולא יענה קדושה עמהם" הנה מביא בלשונו זה ביאור ההפסק אחר ההפסק, כאילו אמר, אליך אתה המעיין, באומרי "לא יפסיק" רצוני [לומר] בהפסקה זו שלא יענה קדושה עמהם. לא שלא יוכל לשתוק ולשמוע. ואדרבה הנו מחוייב בשתיקה ושמיעה. וכדברי הרב רבינו שלמה ובעל הלכות גדולות. ויש להם להסתכל בסוף לשון הר"ם באומרו "וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבה וכו"'. ולו היה דעת הר"ם כאשר אמרו, מדוע לא אמר הר"ם "וכן לא יפסיק ולא יענה אמן וכו"'. רצוני לומר מדוע לא שנה מלות "לא יפסיק" בסוף בענין הקדיש, כאשר אמר בענין הקדושה. אולם אין ספק שקרא הר"ם הענייה בתנועת השפתים קדושה או קדיש הפסק. כי נודע באמת, שכל מתפלל עודנו בתפלתו לו יפסיק בשום מאמר (מונע ומונד) [מנענע ומנדנד] בשפתיו יבלבל עצמו ולא ידע לכוין מקום תפלתו, אולם השתיקה אינה הפסק כלל. כי עין הלב יראה תמונות רבות ברגע [אחד]. וזה מושכל לכל נביא וחכם יודע מהות השכל. והמבין יבין. ולשון הר"ם באומרו "לא יפסיק ולא יענה קדושה וכו"', כלשון רבינו יעקב באומרו "לא יפסיק לענות קדושה ולא אמן". והוא הוא לכל נבון כלשון הר"ם דקוצי. ותו לא מידי.
